פסק-דין בתיק ב"ל 9445-10-10

1.         ש.ו. (להלן - התובעת) הגישה תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן - הנתבע) לגמלת הבטחת הכנסה.

2.         משדחה הנתבע את תביעת התובעת בנימוק "לפי סעיף 5 (ב) לחוק הבטחת הכנסה - התשמ"א - 1980 ההכנסה הנחשבת מהכנסותיך לחודש 7/2010 היא על סך 19,269 ש"ח. סכום זה עולה על גובה הגימלה לחודש זה שהוא 2672 ש"ח.

ההכנסות שנלקחו בחשוב הכנסתך הן מאחרות.

ההכנסות שנלקחות בחישוב הם ההכנסה מיתרת עו"ש. כמו כן לגבי הרכב שבבעלות בעלך עליך למכור את כלי הרכב ולהמציא זכרון דברים של מכירת הרכב וטופס העברת בעלות", הגישה היא תביעה לבית הדין.

3.         בכתב תביעתה טענה התובעת שהרקע להגשת הבקשה לגמלת הבטחת הכנסה בחודש 7/10 היתה שבעלה שהה במאסר מחודש 5/10 ועד לחודש 12/10 וכי היא אינה עובדת והיתה באותה העת עם תינוק בבית. באשר לרכב, נטען כי בעת שהבעל שהה במאסר היה הרכב בשימוש שותפו ובחודש 9/10 נמכר.

בכתב הגנתו הבהיר הנתבע כי דחיית התביעה לא היתה בשל רכב שבבעלות בעלה של התובעת, כי אם מן הטעם שעל פי תדפיסי העו"ש שהציגה התובעת מבנק אוצר החייל ובנק הפועלים, לתובעת היו יתרות זכות בחשבונותיה של למעלה מ- 15,042 ש"ח בממוצע בשלושת החודשים שקדמו להגשת תביעתה, דהיינו בחודשים 1.4.10 ועד 3.8.10.   כן נטען, כי הכנסתה של התובעת לחודש 7/10 היה על סך של 19,269 ש"ח שעולה על גובה הגמלה לחודש זה שהוא 2,672 ש"ח על פי הרכב משפחתה (יחיד +ילד).

4.         העובדות המוסכמות הינן -

א.         בעת שהתובעת הגישה לנתבע את תביעתה לקבלת גמלת הבטחת הכנסה, לתובעת היתה יתרת זכות בחשבון עו"ש על סך 18,571 ש"ח;

ב.         בשלושה חודשים שקדמו להגשת התביעה, היתרה לא פחתה מהסכום של 18,571 ש"ח;

ג.          המחלוקת הינה האם יש לראות בסכומים אלה הכנסה לצורך בדיקת זכאותה של התובעת לצורך קבלת גמלת הבטחת הכנסה.

5.         הצדדים ביקשו לסכם בכתב על סמך העובדות המוסכמות.

6 .        טענות התובעת בסיכומיה -

א.         בעניינה של התובעת חלות הוראות סעיף 9(ג) לחוק הבטחת הכנסה התשמ"א - 1980 (להלן - החוק). הואיל ולתובעת בן יליד 21.4.10 הרי "סכום שאינו מובא בחשבון" כנכס על פי סעיף זה יהיה כל סכום כסף שאינו עולה על סכום השווה לסכום הבסיסי (כ- 8,074 ש"ח) כפול שש, דהיינו כ- 48,444 ש"ח.

על פי לשון הסעיף אין הוא מבדיל בין סכום בעו"ש, במט"ח, בפקדון או בזהב. מכאן, כי לא ברור מדוע מצא הנתבע לראות בסכום זה, הקטן פי 3 מהסכום המצוין בסעיף, כהכנסה;

ב.         לו היה מופקד הסך המופיע בחשבון העו"ש בחסכון מסוג כלשהו, לא היה רואה בו הנתבע כ"נכס". הנתבע לא טוען כי לתובעת נכס אחר, אין הוא מצביע על מקור הכנסה כלשהו. ואין הוא מצביע על הפקדות קבועות או בכלל. 

משהנתבע לא הוכיח קיומה של הכנסה כלשהי  - דין התביעה להתקבל. בעניין זה מסתמך ב"כ התובעת על פסק הדין עבל 681/07 בנישו אהרון - המוסד לביטוח לאומי (להלן - הלכת בנישו);

ג.          אין להבדיל בין היתרה המצויה בעו"ש לבין סכום "סגור" אשר בעת הצורך מושכים ממנו חלק לצורכי מחייה או סכום הנמצא בתוכנית חיסכון;

ד.         לחילופין גם לו היה מדובר בנכס, היה על הנתבע לקחת בחשבון כ"הכנסה" 8% בשנה מסכום זה שהם 1,485 ש"ח, ועל פי הוראות תקנה 10 לתקנות הבטחת הכנסה יש לחלקם ל-12 לצורך חישוב ההכנסה החודשית בפועל שהינו סך 123.80 ש"ח.

7.          טענות הנתבע בסיכומיו -